פורום להורים-שאלות ותשובות

שאלה: הבת שלי בכיתה ה'. אנחנו מרגישים שאין לה ביטחון עצמי. היא כל הזמן אומרת כמה שהיא לא חכמה, לא מרוצה מאייך שהיא נראית, למרות שבעיננו היא יפה, ועוד ועוד אמירות שכאלה. יש לה אח בן 15 מחונן, שמדי פעם מרשה לעצמו לרדת עליה, לצערי, ואח קטן בן 7 מפונק מאד, ששואב את תשומת ליבנו. אני מרגישה שהיא נופלת בין הכיסאות. חבל לי עליה. מה את מציעה?

תשובה: מניסיוני, חוסר ביטחון עצמי, כפי שאת מכנה זאת, עשוי להיות תוצר של כמה דברים אפשריים. לעיתים השורש של הדבר עשוי להיות נעוץ בדברים שאת אפילו לא מתארת לעצמך, כמו, אירועים שסבבו את ההיריון ו/או הלידה של בתך, הקשר הראשוני שלה אתך, אם את היית בריאה ופנויה באופן סביר כשהיא נולדה, הטמפרמנט שלה כתינוקת, כשבא במגע עם טמפרמנט שלך, וכיו"ב. אבל הבה נתמקד בהווה: את עצמך מבינה שלהיות ילדת אמצע, או כפי שהם קרויים, "ילדי הסנדוויץ", זה לא תמיד הכי קל. הנטייה של ילדי האמצע היא לחוש מקופחים, וזאת בגלל העמדה האמצעית שלהם. האח הגדול מפותח מהם מפאת גילו, והקטן בדרך כלל עדיין ילדותי וחמוד, ובכלל עשוי לייצג עבור ההורים את תינוקם האחרון, ורק בגלל זה לקבל יחס מיוחד. לעניינך, את מתארת את האח הגדול כ"מחונן", האם יתכן שקשה לה, בתחושתה , להיכנס לנעליו ולהרשים ולהפעים אתכם כמוהו? לגבי האח הקטן, אינני יודעת מדוע הוא "שואב " את תשומת ליבכם, אבל את מתארת לעצמך, בוודאי, מה עשויה לחוש ילדתך, לגבי תשומת הלב שהיא מקבלת, כשהיא משווה את עצמה אליו, ואיך היא עשויה לפענח את הדברים בתוכה, גם אם אתם אינכם מתכוונים לכך? אז מה אפשר לעשות? הרבה מאד. מודעות למצבה עוזרת מאד. לעיתים שינויים קטנים באופן שאנו מנסחים את דברינו לילדים, יכולים לשפר את המצב. כלומר, חשבי על דברים ששורשם במציאות חייה של בתך, שעליהם אפשר להחמיא לה, להתפעל ממנה, ובכך לעזור לה לגלות את חוזקותיה. בקשי את עזרתה מדי פעם, והודי לה על כך. זמן איכות עם בתך גם יכול לעזור פלאים. ובנוסף, אהבה בצורת חיבוקים ומילות חיבה תורמת המון. אלה רק חלק מן הדברים שניתן לעשות. התחילי בהם, ואם הקושי ממשיך, אל תהססי לפנות לעזרה.

שאלה: הבת שלנו בכיתה ד'. היא לא עושה שיעורים אלא אם כן אני יושבת איתה, וגם אז זה סיוט שאורך הרבה מאד זמן, בו אני צריכה להתאמץ מאד כדי שהיא תעשה משהו. בזמן הכנת השיעורים היא קמה, נאנחת, מסתובבת, הולכת , חוזרת. אנחנו אובדי עצות. מה את אומרת?

תשובה: לצערי הרב אתם לא לבד. אני שומעת הרבה מאד על הקושי הזה. הורים רוצים שילדים יפתחו את הבעירה הפנימית הזו להצלחה בלימודים אבל משהו נפגם בדרך, ועניין הלימודים, הופך לדבר שרק ההורים מושקעים בו. זהו נושא מורכב, ואתכם אינני מכירה, על כן אומר כך: הרגלים של הכנת שיעורי בית בשעות מתקבלות על הדעת, חשובים. בשעות מאוחרות ילדים עייפים וגם ההורים. בדקי את עצמך ושימי לב שאת אינך תורמת לאווירה עכורה בביקורתיות יתר לגבי האופן שבו בתך עושה את השיעורים. שבחי את מה שבתך יודעת, ומה שאינה יודעת, הסבירי בסבלנות. אם את חשה שאת לא האדם הנכון לעזור לה, קחי נער או נערה לתפקיד. לפעמים הנזק שההורה עושה בנסיבות אלו, גדול מן התועלת.