פורום להורים-שאלות ותשובות

שאלה: הבן שלנו בן 5, בבית הוא חומד של ילד, אבל בגן הוא מרביץ. הגננת טוענת שהוא מתוסכל, כועס, ועוד כל מיני דברים. היא אומרת שצריך לעזור לו להביע את עצמו בצורה תואמת. לדבר על מה שהוא מרגיש ולא להרביץ. מה אנחנו צריכים לעשות?

תשובה: כל נושא הרגשות הינו חשוב, ועל כן אקדיש לכך היום יותר מקום. לפני כן, נשאלת השאלה, מדוע בבית בנך "חומד", כפי שאת מכנה זאת, ובגן הוא מרביץ. האם בבית הדרישות שלכם מבחינת התנהגות שונות, ומאפשרות התנהגויות שבגן אינן אפשריות? האם בבית הוא חושש להתנהג כפי שמרשה לעצמו להתנהג בגן? האם בגן הוא מבטא בהתנהגות משהו שקורה לו בבית? חשבי על כך. לגבי ילדים ורגשות: הרגשות שלנו אומרים לנו איך אנחנו מרגישים לגבי דברים שקורים מחוצה לנו. מה שאנחנו מרגישים, משפיע על ההתנהגות שלנו. בפשטות, אם בנך רואה ילד רץ לקראתו, הוא עשוי להרגיש פחד ולהגיב בבריחה, או להרגיש כעס, ולהתנפל עליו. המצב האידיאלי הוא, שאדם יחוש שעולה בו רגש , ייקח את הזמן לשאול את עצמו מהו הרגש, ולמה אני מרגיש כך, ואז יבחר בין כמה אפשרויות פעולה הפתוחות לפניו. הקושי הוא שרגשות אינם תמיד מודעים. כלומר, אדם לא תמיד יודע מהו הרגש שעומד מאחורי התנהגותו, ולעיתים רק מי שמסתכל עליו (מכר, אוהב) יכול לומר לו שהוא נראה כעוס, בעוד שאותו אדם לא חש זאת, אבל נראה שגופו יודע, ומגיב, בהבעת פנים, לדוגמא. אצל ילדים נוסף הקושי לומר במילים את מה שהם מרגישים. ילד בהחלט יכול להרביץ בגן כי קשה לו בבית, אך הוא עצמו לא יידע זאת, וכמובן שלא יוכל לומר זאת לגננת. גם אם ירגיש עצוב, יתכן מאד שלא יידע לומר זאת, בגלל מוגבלויות המתלוות לגילו, ובגלל שאינו מורגל לזהות את רגשותיו, ולווסתם.

אז מה לעשות? הורים יכולים להיות כמו "מאמנים אישיים" של ילדיהם. ניתן לעשות זאת, בין היתר, באמצעות שיום (קריאה בשם) הרגשות שאתם מזהים שילדיכם חש ("אתה כועס"?, "אתה שמח"? "אתה עצוב"? "נעלבת"?). הזכירו להם שרגשות אינם תוכנית פעולה, אלא איתות לבחון המצב ולבחור תגובה תואמת. הראו להם, גם בדוגמאות אישיות, שלעיתים רגשות מונעים ממחשבות מוטעות, ואז גורמים להתנהגויות לא מתאימות. לדוגמא: אני חושב ששני הילדים מדברים עלי ואז אני כועס, אך אולי זו טעות?. למדו אותם שיש לקחת פסק זמן, להתרחק מן המצב ללא תגובה, להירגע, ולבחון את המצב, למצוא פתרון הולם שלא מונע רק מרגש. תנו חיזוקים חיוביים לילדיכם כשמצליח במשימה. זהו תהליך, שלא מוקדם מדי להתחילו, ההופך לחלק מן הקשר שלכם עם ילדכם. אם הקשיים עם בנך ממשיכים, ואתם זקוקים לעזרה נוספת, אל תהססו לפנות.