ימים אלה של חזרת הילדים ובני הנוער מחופשת הקיץ לגני הילדים ולבתי הספר, הינם ימים המלווים במתח לא מבוטל ובלחץ בקרב ההורים והילדים. מדובר בילדים שחוזרים לגן, ילדים שנכנסים לכתה א', עוברים לחטיבה, תיכון, ילדים שהחליפו מחנכת ועוד.
הורים דואגים כפי שאדם מבוגר דואג. הם עשויים להרגיש לחץ פנימי, מועקה, מצב רוחם עשוי להשתנות. הם עשויים לחשוב הרבה על אירוע מדאיג, להשתמש בדיבור כטכניקה של הרגעה על ידי שיתוף אחרים בעול הדאגה.
ילדים לא תמיד יודעים שהם דואגים, מה מדאיג אותם, מה הם מרגישים, ואיך לבטא את זה. על כן הם נוטים לבטא את דאגתם באופן שונה מאדם מבוגר. הם עשויים להסתגר פתאום, לצחוק פחות, לבכות יותר, לצעוק יותר, להתרגז יותר, לדבר פחות, להתעורר עם ביעותים , להתנגד להורים , לריב עם חברים, לעשות פיפי במיטה. נראה כי להורים לא תמיד ברור הקשר בין אירוע מפר שיגרה, שיוני, או תקופת מעבר, כמו תחילת שנת הלימודים לבין התנהגויות חריגות אצל הילד שלהם. הורים מתקשים לראות שעשוי להיות קשר בין ההתנהגויות הללו, לבין דאגה ולחץ.
אם הורה מבחין בשינוי בהתנהגות של ילדו לפני אחרי או בעיצומה של תקופת מעבר, יש להניח שיש קשר בין הדברים. כדאי לשוחח עם הילד(ה) העל השינוי המתרחש באופן שתואם את גילו(ה). כדאי לשאול שאלות, לפתוח את כל הנושאים הטעונים והמפחידים, כמו מפגש עם מורה חדשה, ילדים חדשים, חומר לימודי קשה. כדאי לאפשר לילד לומר מה שעל ליבו, גם אם הילד קטן ומתבטא בקיצור ובאופן עילג. לקטנים אפשר לעזור למצוא את המילים שתתארנה את מה שהם מרגישים. לגדולים יש לתת במה. יש להפיג את חששותיהם, ולעזור לילדים ברכישת אסטרטגיות להרגעה עצמית. על ההורים הנוטים לדאגת יתר, לקחת בחשבון שילדיהם "קוראים אותם". זהו נדבך נוסף בלחץ שחווה הילד.
חשיבה יותר הוליסטית, דינאמית, ויצירתית יכולה לעזור להורים לראות התנהגויות חריגות אצל ילדיהם לאו דווקא כאירועים בודדים העומדים בפני עצמם, אלא כאופן תגובה של הילד למה שמתרחש בעולמו.